Sanhedrine
Daf 26b
משנה: אִם מָֽצְאוּ לוֹ זְכוּת פְּטָרוּהוּ. וְאִם לָאו מַעֲבִירִין דִּינוֹ לְמָחָר. וּמִזְדַּווְּגִין זוּגוֹת זוּגוֹת מְמַעֲטִין בְּמַאֲכָל וְלֹא הָיוּ שׁוֹתִין יַיִן כָּל הַיּוֹם וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר כָּל הַלַּיְלָה וְלַמָּחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין הַמְזַכֶּה אוֹמֵר אֲנִי הוּא הַמְזַכֶּה וּמְזַכֶּה אֲנִי בִמְקוֹמִי. וְהַמְחַייֵב אוֹמֵר אֲנִי הוּא הַמְחַייֵב וּמְחַייֵב אֲנִי בִמְקוֹמִי. הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת. אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה. וְאִם טָעוּ בַדָּבָר שְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין מַזְכִּירִין אוֹתָן. וְאִם לָאו עוֹמְדִים לַמִּנְייָן. שְׁנֵי עָשָׂר מְזַכִּין וְאַחַר עָשָׂר מְחַייְבִין זַכַּאי. שְׁנֵים עָשָׂר מְחַייְבִין וְאַחַד עָשָׂר מְזַכִּין וַאֲפִלּוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ מְחַייְבִין וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יוֹסִיפוּ הַדַּייָנִים. עַד כַּמָּה מוֹסִיפִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם עַד שִׁבְעִים וְאֶחָד. שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה מְזַכִּין וּשְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְחַייְבִין זַכַּאי. שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה מְחַייְבִין וּשְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְזַכִּין דָּנִין אֵילּוּ כְּנֶגֶד אֵילּוּ עַד שֶׁיִּרְאֶה אֶחָד הַמְחַייְבִין אֶת דִּבְרֵי הַמְזַכִּין׃
Traduction
Si par la délibération on reconnaît l’accusé innocent, on le libère aussitôt; mais si le tribunal croit devoir le condamner, il faut ajourner le jugement au lendemain. En attendant, les juges forment de petits groupes pour discuter entre eux (en dehors du tribunal, chez eux ou dans la rue) ils mangent peu, et ils ne boivent pas de vin de toute la journée, ils méditent toute la nuit sur le procès. Le lendemain matin ils reviennent au tribunal s'ils conservent leurs opinions, ils disent chacun j'ai acquitté ou j’ai condamné hier, et je maintiens mon idée. Celui qui condamnait la veille peut changer d’opinion pour acquitter le lendemain, mais celui qui acquittait la veille ne peut plus condamner. Si les juges se trompent en un point, les scribes qui ont écrit la veille leurs opinions et leurs motifs les leur rappellent. Si à la fin on trouve des motifs d’acquitter, on acquitte l’accusé; sinon, on passe au vote. Si des 23 juges, 12 l’acquittent et 11 condamnent, l’accusé est acquitté, à la majorité d’une voix. Si 12 condamnent et 11 acquittent, ne pouvant pas condamner avec une majorité d’une voix, on s’adjoint d’autres juges; il le faut aussi au cas où 11 condamnent, 11 acquittent, et le 23e ne peut pas se décider, ou si même 22 acquittent ou condamnent, et le dernier dit qu’il ne sait pas quelle opinion adopter (158)Ce juge ne compte pas, et on ne peut pas rendre un jugement dans une affaire capitale à moins de 23 juges.. Combien de juges faut-il s’adjoindre? D’abord 2 juges (159)Si à l'aide d'eux on obtient une majorité d'une voix pour acquitter ou de 2 voix pour condamner, on rend le jugement.. Si l’un condamne et l’autre acquitte (nombre encore insuffisant), il faut s’adjoindre d’autres, jusqu’à 70 juges. S’il y eu alors 36 qui acquittent et 35 qui condamnent on acquitte l’accusé. Si 36 condamnent et 35 acquittent, les juges discutent entre eux la question, jusqu’à ce que l’un de ceux qui condamnent change d’opinion pour voter l’acquittement.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אם מצאו לו זכות. למחר פטרוהו:
ואם לאו עומדין על המניין. כמה מזכין וכמה מחייבין:
שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין. והטייתך לרעה ע''פ אחד ליתא הלכך יוסיפו הדיינין:
ואפילו כ''ב מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע. דהאי דאמר איני יודע כמאן דליתיה דמי ואין דנין דיני נפשות בפחות מעשרים ושלשה הלכך יוסיפו הדיינים:
שנים שנים. אם נתחלקו השנים שהוסיפו זה לכאן וזה לכאן דאכתי ליכא הטייה לא לטובה ע''פ אחד ולא לרעה ע''פ שנים צריך להוסיף עוד שנים וכן עד שבעים ואחד:
עד שיראה אחד מן המחייבין את דברי המזכין. דאיכא הטייה לטובה על פי אחד וה''ה אם יראה אחד מן המזכין את דברי המחייבין דהוו להו שלשים ושבעה מחייבין ואיכא הטייה לרעה על פי שנים דבשעת גמר דין קיימא לן דאף המלמד זכות יכול לחזור וללמד חובה והא דתנן הכי משום דלישנא מעליא נקט ותנא אזכות קא מהדר:
הלכה: אִם מָֽצְאוּ לוֹ זְכוּת פְּטָרוהוּ כול'. תַּנֵּי. אֶחָד מִן הָעֵדִים שֶׁאָמַר. יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. וּבָא חֲבֵירוֹ וְסִייְעוֹ וּבָא חֲבֵירוֹ וְסִייְעוֹ. אֶת מֵי מְמַנִּין. לָרִאשׁוֹן לַשֵּׁינִי לִשְׁנֵיהֶן. נִשְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא דְרִבִּי יוֹחָנָן. וְהוּא שֶׁנִּזְדַּכֶּה מִפִּי עַצְמוֹ אֵין מוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ דַייָן. הֲרֵי שֶׂנִּזְדַּכֶּה מִפִּי עַצְמוֹ וְנִמְצָא עֵד וְדַייָן לֹא מָצִינוּ עֵד נַעֲשֶׂה דַייָן.
Traduction
On a enseigné (160)Tossefta, ch. 9.: si l’un des disciples dit vouloir présenter un avis favorable à l’accusé, on lui fera bon accueil et on l’enverra siéger au milieu des juges; si l’accusé veut faire valoir un argument en sa propre faveur, on l’écoute; mais s’il dit vouloir se condamner, on le fera taire en l’apostrophant avec blâme. Le témoin ne devra produire ni argument favorable, ni défavorable; selon R. Yossé b. R. Juda, le témoin pourra donner un avis favorable et le second le confirme, leur fera-t-on le même honneur de siéger? Sera-ce le 1er, ou le 2e, ou tous deux? -Non, d’après ce qu’a dit R. Yohanan: si l’accusé même trouve un argument pour se disculper, on ne le nomme pas pour cela juge: il en est de même du témoin, qui ne peut pas être en même temps juge.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ט ופלוגתא דר' יוסי בר' יהודה ורבנן היא התם והש''ס מקצר כדרכו וה''ג התם אמר א' מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות מקבלין אותו בסבר פנים יפות ומעלין ומושיבין אותו עמהן הוא שאמר יש לי ללמד על עצמי זכות שומעין לו חובה משתקין אותו בנזיפה העד אין מלמד עליו לא זכות ולא חובה רבי יוסי בר' יהודה אומר מלמד זכות ואין מלמד חובה. והשתא קאמר הכא לדברי ר' יוסי בר' יהודה דלזכות שומעין לו ואם א' מן העדים מלמד עליו זכות ובא חבירו וסייעו בדבר ללמד זכות אם הדין הוא בעדים כמו בהתלמידים לת''ק שמעלין ומושיבין אותו ביניהן ואם תימצי לומר מושיבין וממנין גם את העד המלמד זכות את מי ממנין לראשון שפתח ללמד זכות או להשני שסייעו דהוא גרם להיות כאן ב' עדים המלמדין זכות או לשניהן וכן אם היו שלשה:
נישמעינה מהדא דר' יוחנן. דאמר אם הוא מלמד על עצמו זכות ונזדכה באלו הטענות ע''פ עצמו אפ''ה אין מושיבין אותו לדיין אלא הב''ד הן שדנין ע''פ הזכות שלימד:
הרי שנזדכה ע''פ עצמו. כלומר הרי למדנו בנזדכה ע''פ עצמו שאין מושיבין אותו דיין ומעתה נלמד גם להעד דאי אמרת דמושיבין אותו דיין ונמצא עד ודיין הוא דהא אין כאן עדים אחרים בדבר ולא מצינו עד המעיד שנעשה דיין:
הלכה: הָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁינִי כול'. תַּנֵּי. אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת פְּטָרוּהוּ וְאִם לָאו מַעֲבִירִין דִּינוֹ וּמִזְדַּווְּגִין זוּגוֹת וּמְמַעֲטִין בְּמַאֲכָל וְלֹא הָיוּ שׁוֹתִין יַיִן וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין כָּל הַלַּיְלָה. וּלְמָחָר מַשְׁכִּימִין וּבָאִין. וַחֲזָנֵי כְנֵסִיּוֹת מְחַזְּרִין אַחֲרֵיהֶן וְאוֹמְרִין. אִישׁ פְּלוֹנִי [בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי. וְהוּא אוֹמֵר. בִּמְקוֹמִי אֲנִי.]G מְחַייֵב הָיִיתִי וּמְחַייֵב אֲנִי. מְזַכֶּה הָיִיתִי וּמְזַכֶּה אֲנִי. מְחַייֵב הָיִיתִי וּמְזַכֶּה אֲנִי. שׁוֹמְעִין לוֹ. מְזַכֶּה הָיִיתִי וּמְחַייֵב אֲנִי. לַמֵּד תְּחִילָּה. תַּנֵּי. טָעָה אֶחָד מִן 26b הַדַּייָנִין. אִם הָיָה מְזַכֶּה סוֹפְרֵי הַדַּייָנִין מַזְכִּירִין אוֹתוֹ. אִם הָיָה מְחַייֵב אוֹמְרִין לוֹ. לַמֵּד תְּחִילָּה.
Traduction
On a enseigné (157)Tossefta, ch. 9.: si par la délibération on le reconnaît innocent, on le libère aussitôt; mais si le tribunal croit devoir le condamner, il faut ajourner le jugement au lendemain; en attendant, les juges forment de petits groupes pour discuter entre eux, ils mangent peu, ne boivent pas de vin toute la journée; ils méditent toute la nuit sur le procès. Le lendemain matin ils retournent au tribunal; les desservants des synagogues font l’appel de chaque nom, et chacun répond: je l’ai acquitté, ou: je l’ai condamné, et je maintiens mon opinion. Celui qui condamnait la veille peut changer d’avis et acquitter le lendemain; mais celui qui la veille acquittait ne peut plus condamner, et on lui dira d’étudier encore la cause. -On a enseigné: si l’un des juges s’est trompé (a oublié son vote) et il était pour l’acquittement, les greffiers le lui rappelleront; au cas opposé, où il condamnait, ils lui diront d’étudier d’abord la cause.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ט:
וחזני הכנסת מחזרין אחריהן ואומרים איש פלוני. קוראין אותו בשם פלוני ופלוני היאך דעתך והוא משיב מחייב הייתי וכו':
למד תחלה. למוד דבריך כבתחלה וכן הוא בתוספתא דכל זמן שאינו בשעת גמר דין אינו יכול לחזור וללמד חובה:
תני. שם:
טעה א' מן הדיינין. ושכח דעתו שאמר אתמול:
אם היה מזכה. מן המזכין אתמול סופרי הדיינין מזכירין אותו ואם היה מן המחייבין אין סופרי הדיינין מזכירין אותו אלא אומרין לו סתם למד דבריך כבתחילה ואם יחזור לזכות יחזור בו:
אָמַר רִבִּי לָא. מִפְּנֵי מַה כוֹתְבִין דִּבְרֵי הַמְזַכֶּה. מִפְּנֵי הַמְחַייֵב. שֶׁמָּא תִיטָּרֵף דַּעְתּוֹ. וְאִין חֲלִיף מִילָּא יֵימְרוּן לֵיהּ. הָדָא אָֽמְרָת הָדָא לָא אָֽמְרָת. [הָדָא אָֽמְרָה]G. צְרִיכָה שְׁנֵי [כִיתֵּי]G עֵדִים. נִמְצָא דִינוֹ מִשְׁתַּקֵּעַ. רִבִּי יוֹדֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. מִפְּנֵי הַמְזַכֶּה.
Traduction
Pourquoi écrit-on, dit R. Ila, l’avis et le motif de celui qui acquitte? En raison de la mise par écrit de l’avis du juge qui condamne; au cas où il oublie le lendemain ses raisons et donne une autre, on pourra lui préciser ce qu’il a argué, et comme il faut en deux jours successifs avoir le même motif, on aboutira peut être à une modification, puis à l’acquittement. R. Yossé b. R. Aboun dit: en vue du juge même qui acquitte, le procès verbal est utile (pour qu’il n’y ait pas double emploi du motif de l’un avec ceux d’autres juges).
Pnei Moshe non traduit
מפני מה כותב דברי המזכה. טעמו ודבריו מפני מה כותבין דאי משום לידע מי הוא המזכה יכתבו פלוני זיכה ותו לא:
מפני המחייב. באמת דברי המזכין לא צריך לכתוב אלא משום דכותבין דברי המחייבין כותבין ג''כ דברי המזכין ודברי המחייבין מיבעי למיכתב כדמפרש ואזיל לטעמא:
שמא תטרוף דעתו. שמא ישכח להטעם דחייביה אתמול:
ואין חליף מילא. ואם יחלוף הדבר בטעם אחר לחובה יאמרו לו אתמול מזה הטעם אמרת לחובה ולא אמרת של עכשיו ומאחר שהוא טעם חדש א''כ צריכא שני ימים כצ''ל ונמצא דינו משתקע כלומר דלהאי טעמא בתרא מיבעי ליה השתא הלנת דין והיינו צריכה שני ימים להלין דינו עוד עד למחר ונמצא הדין משתקע ושמא יחזור בו הלילה וילמד זכות:
מפני המזכה. גופיה צריך לכתוב דבריו כדי שלא יאמרו שנים לטעם אחד משני מקראות ואין מונין להם אלא אחד לפי שאין טעם אחד יוצא משני מקראות:
אוֹמְרִים בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת. נִזְדַּקֲּן הַדִּין. [וְאֵין אוֹמְרִים בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת נִזְדַּקֲּן הַדִּין.]G וְהַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּייָנִין אוֹמֵר. נִזְדַּקֲּן הַדִּין.
Traduction
En fait de procès d’argent, on dira de bien peser le jugement, et le plus important des juges l’énoncera. –
Pnei Moshe non traduit
אומרים בדיני ממונות נזדקן הדין זקן. ועמוק דין זה וצריך להמתין בו:
Sanhedrine
Daf 27a
משנה: נִגְמַר הַדִּין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְסוֹקְלוֹ. בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה חוּץ לְבֵית דִּין שֶׁנֶּאֱמַר הוֹצֵ֣א אֶת הַֽמְקַלֵּ֗ל אֶל מִחוּץ֙ לַֽמַּֽחֲנֶ֔ה. וְאֶחָד עוֹמֵד עַל פֶּתַח בֵּית דִּין וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ וְהַסּוּס רָחוֹק מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רוֹאֵהוּ. אוֹמֵר אֶחָד יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת הַלָּה מֵנִיף בַּסּוּדָרִין וְהַסּוּס רָץ וּמַעֲמִידוֹ. אֲפִילוּ הוּא אוֹמֵר יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת מַחֲזִירִין אוֹתוֹ וַאֲפִילוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו.
Traduction
Quand l’accusé est condamné à être lapidé, on le conduit au lieu désigné à cet effet, loin du tribunal, comme il est dit (Lv 24, 14): Fais sortir le blasphémateur hors du camp. Un homme se tenait à la porte du tribunal avec un drapeau à la main; un homme à cheval se trouvait à une distance telle qu’il pût voir le drapeau agité. Si quelqu’un du tribunal disait avoir trouvé un argument favorable à l’accusé, celui qui se tenait à la porte agitait son drapeau, et l’homme à cheval courait arrêter l’exécution. Si l’accusé lui-même disait avoir trouvé un argument en sa faveur, on le ramenait au tribunal, pour examiner cet argument; on le ramenait même 4 à 5 fois, pourvu que ce soit un argument réel.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נגמר הדין. לחובה:
מוציאין אותו ולסקלו. איידי דסקילה רישא דכולהו ד' מיתות היא מפרש מילה דידה ברישא:
חוץ לבית דין. רחוק מבית דין:
שנאמר הוצא את המקלל. אלמא לאו במקום הוועד קטלוהו:
והסודרין בידו. להניף והוא סימן להחזירם:
והסוס. אדם רוכב הסוס מתרחק ממנו מזה שהסודרין בידו מלא עיניו ובלבד שיוכל לראותו אם יניף בסודרין:
והסוס. רוכב הסוס רץ אחר המנהיגין אותו ומעמידן עד שיחקרו בית דין טעמו של זה:
ובלבד שיש ממש בדבריו. קצת ראיה הדומה לזכות ואם אין ממש בדבריו פעם ראשונה ושניה בלבד מחזירין אותו שמא מחמת בעתותא נסתתמו טענותיו ואולי תתישב דעתו עליו ויזכה בטענותיו יתר על כן אין מחזירין אותו ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שיעיינו אם יש ממש בדבריו שאז מחזירין אותו ארבעה וחמשה פעמים:
עַד כַּמָּה מוֹסִיפִין כול'. תַּנֵּי. לָמָּה מוֹסִיפִין דַּייָנִין.שֶׁאִם הָיוּ שְׁנַיִם מִן הָרִשׁוֹנִים מְזַכִּין 27a וְאֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים לִיגָּמֵר הַדִּין בִּשְׁלֹשָׁה. אָמַר רִבִּי לָא. מִכֵּיוָן שֶׁנִּרְאֶה דִינוֹ לִיגָּמֵר בְּאַרְבָּעָה אֵין גּוֹמְרִין אוֹתוֹ בִשְׁלֹשָׁה.
Traduction
On a enseigné (161)Ib., ch. 6.: le supplément de juges a lieu pour le cas où après le partage des voix, dont les uns étaient pour l’acquittement et l’un ne savait pas se décider, les derniers sont dans le même cas, on prononce le jugement par 3 voix. R. Ila au contraire dit: du moment qu’il a fallu ajouter quatre juges pour se prononcer, sur lesquels l’un est indécis, on se trouve comme en présence de trois juges (c’est insuffisant, et l’on en ajoutera encore d’autres).
Pnei Moshe non traduit
למה מוסיפין דיינין. כלומר לענין מאי אמרו מוסיפין דיינין והיאך הוא הדין אחר שהוסיפו ואדיני ממונות קאי כדתנן בפ' זה בורר שאם אחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין ואיידי דאיירי במתני' בהוספה מייתי לה הכא:
שאם היו שנים מן הראשונים מזכין. ואחד אומר איני יודע והוצרכו להוסיף עוד שנים:
ואחד מן האחרונים. כלומר ועכשיו זה מסכים עמהן שלאחר שהוסיפו היה אחד מן האחרונים ג''כ אומר זכאי כמו השנים הראשונים והאחד מן האחרונים אמר איני יודע:
ליגמר הדין בשלשה. בזה אומרין שיגמור הדין בשלשה דמאחר שיש כאן רוב גומרין הדין על פיהם ולא אמרינן דכיון דהאחד אומר איני יודע כמאן דליתי' דמי וא''כ יוסיפו עוד שנים כבתחלה הא ליתא דבתחלה לא היו אלא שנים בדיעה אחת ולא היו יכולין לגמור הדין בשנים אבל היכא דיש כאן שלשה המסכימין בדיעה אחת גומרין הדין ע''פ הרוב בין שאמר השני מהאחרונים חייב בין שאומר איני יודע גומרין על פי השלשה:
ר' לא. פליג דס''ל מכיון שהוסיפו עוד שנים ונראה הדין לגמור בארבע' והשתא דאחד מן האחרונים אומר איני יודע איהו נמי כמאן דליתיה דמי ואין כאן אלא שלשה אין גומרין אותו בשלשה אלא יוסיפו עוד שנים אחרים:
אָמַר רִבִּי יוּסֵי. וְתִשְׁמַע מִינֵּיהּ. שְׁלֹשָׁה שֶׁדָּנוּ וּמֵת אֶחָד מֵהֶן. חוֹתְמִין בִּשְׁנַיִם וְכוֹתְבִין. אַף עַל פִּי שֶׁחָתַמְנוּ בִשְׁנַיִם בִּשְׁלֹשָׁה דָנַנּוּ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הַדַּייָנִין חוֹתְמִין בּוֹ מִלְּמַטָּה אוֹ הָעֵדִים. וּלְמֵידִין מִידַּת הַדִּין מִפְּרוֹזְבּוֹל. אַשְׁבַּח תַּנֵּי. הוֹא לָמַד מִידַּת הַדִּין מִפְּרוֹזְבּוֹל.
Traduction
R. Yossé dit que l’on peut l’apprendre de ce qu’il est dit (162)J., (Sheviit 10, 4).: 1° Lorsque 3 juges ont prononcé une sentence et que l’un d’eux meurt, la signature des 2 survivants suffit s’ils ont soin d’écrire qu’ils n’ont signé qu’à deux, mais qu’ils étaient 3 pour prononcer le jugement (ce qui est l’essentiel). En effet, dit R. Hagaï, la Mishna semble l'indiquer en disant: ''Les juges ou les témoins (dont 2 suffisent) signaient au bas de l’acte''. Mais peut-on apprendre de l’acte judiciaire du prosbol les règles à observer en droit? -On a trouvé un enseignement disant quelles sont les règles à déduire du formulaire de cet acte: Si un débiteur n’a pas de terre, mais ses créanciers en possèdent une, il peut se référer à eux pour rédiger l’acte.
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוסי ותשמע מינה. כלומר דין י פלוגתייהו דפליגי הכא נוכל לפשוט ממה דאמרינן בשביעית פ''י ר' בא בשם רבנין דתמן שלשה שדנו ומת אחד מהן חותמין בשנים וכותבין אע''פ וכו' כדי שלא לטעות לומר שבשנים ישבו לדון אלמא אע''ג דהשתא אין כאן שלשה מכל מקום כיון שנגמר הדין בשלשה שהסכימו לדעת אחת או ע''פ הרוב אין אומרין שיוסיפו עכשיו אחד מכיון דאינן אלא שנים ה''נ כן דמכיון דיש כאן רוב לדעה אחת גומרין הדין על פיהם ושוב אין מוסיפין וש''מ כת''ק ולא כר' אילא. א''נ ותשמע מינה דתלמד מכאן מדברי הת''ק דקאמר גומרין בג' ואע''פ שהיה נראה אחר ההוספה ליגמר בד' כן נמי אמרינן בג' שדנו ומת א' מהן וכו' וכדאמרינן בשביעית:
מתני' אמרה כן. כרבנן דתמן דקתני התם גבי פרוזבול מוסרני לכם הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה והדייני' חותמין למטה או העדים ש''מ שאף על פי שבתחלה מסר דבריו לפני הבית דין סגי בחתימת שנים מכיון שאמר לפני הב''ד ה''נ בשלשה שדנו כן:
ולמדין מידת הדין מפרוזבול. בתמיה דילמא שאני פרוזבול דאינו אלא מסירת דברים בעלמא אבל היאך נלמד דין ממש בדיני ממונות מהתם:
אשכח. מצינו דתני בברייתא דלמדין שאר דיני ממונות מפרוזבול:
לֹא רָאָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. זַכַּאי. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. חַייָב. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וַהֲלֹא זַכַּאי הוּא. וְלָמָּה דָנִין יֵלּוּ כְנֶגֶד אֵילּוּ. שֶׁלֹּא יֵירָאֶה דִין זֶה יוצֵא מְעֻמְעָם.
Traduction
– Si ''l’un de ceux qui condamnent'' ne change pas d’avis, R. Yohanan acquitte l’accusé; Resh Lakish le condamne. L’accusé, dit R. Yohanan, reste dans la présomption d’acquitté. Pourquoi, en cas de partage, discuter la question? Pour que l’on ne suppose pas le jugement énoncé par négligence (mais mûrement délibéré).
Pnei Moshe non traduit
לא ראה. אמתני' קאי דקתני דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין את דברי המזכין ואם לא ראה מאי דיניה:
והלא זכאי הוא. דכל זמן שלא חייבוהו הרי הוא בחזקתו זכאי:
ולמה דנין אלו כנגד אלו. וליפטרוהו מעיקרא כשרואין שהן שקולין ואין הכרע בדבר ולמה הצריכו לדון אלו כנגד אלו:
שלא יראה דין זה יוצא מעמעם. שלא יראו ב''ד יוצאין כשהן מעמעמין ומעורבבין בדין זה וגנאי הוא שלא ידעו לגמור הדין לפיכך דנין אלו עם אלו אולי יראה אחד מהן לדברי המזכין:
הדרן עלך היו בודקין
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source